זה היה בזמן השבעה של דניאלה, כשאמא שלה, הדסה, היתה שקועה באבל שלה, שהרעיון של בית דניאלה נבט. הדסה נשבעה מיד שהיא תיצור מענה שיציל אחרים מהגורל הטראגי של הבת שלה.
על אף שבית דניאלה היה עדיין רק בגדר חלום, חברים של דניאלה והאחיות שלה היו נחושים לסייע להדסה להגשים את החזון שלה. החבר'ה התאחדו יחד עם המון השראה – בואו נגרום לזה לקרות על ידי ריצה קבוצתית במרתון ירושלים ונגייס כסף כדי להקים את בית דניאלה!
הבעיה היחידה היתה שזה היה 6 שבועות לפני יום המרתון ומאוחר מדיי לייסד פלטפורמת גיוס דרך מרתון ירושלים. בנוסף, לא היה חשבון בנק של בית דניאלה, מאחר וההליך המשפטי של הקמת עמותה עדיין לא החל.
ביטי דויטש, אחייניתה הנועזת של הדסה, אחזה את השור הזה בקרניו ואמרה: "לא רק שארוץ מרתון שלם בשביל בית דניאלה, אני גם אפתח קמפיין מימון המונים כדי שחברים ובני משפחה יוכלו לתמוך דרך החשבון האישי שלי".
שישה שבועות אחר כך, 135 רצים זינקו. ביטי ניצחה את המרתון הראשון שלה שבישר את תחילת קריירת הריצה המפוארת שלה, ובית דניאלה גייס סכום ראשוני שהספיק כדי להתחיל ולהתקדם עד קבלת הכרה משפטית כעמותה ללא מטרות רווח. הסכום הראשוני הזה אף מימן את הפיכתו של מחסן ישן בהרי יהודה ללב הפועם של בית דניאלה – המטבח החמים שלנו.
והשאר היסטוריה.
ביטי דויטש הפכה לא רק לאלופת מרתון ישראל סדרתית, אלא גם נשאה את בשורת בית דניאלה מסביב לעולם, גייסה כסף, העלתה מודעות לבריאות הנפשית של בני נוער, ונרתמה למאבק בסטיגמות באמצעות הנוכחות הרבה שלה ברשתות החברתיות.
לקריאה על מובילת קבוצת הרצים האגדית שלנו, ביטי דויטש, לחצו כאן
מרתון ירושלים הפך לאירוע הגיוס השנתי למען נערי בית דניאלה והעלאת המודעות של הקהילה שלנו.
מעל הכל, הנערים שלנו, הבוגרים שלנו ובני משפחותיהם הצטרפו לקבוצה שלנו והם רצים לאורך רחובות ירושלים בחולצות של בית דניאלה בגאווה!
